פסק-דין בתיק ת"א 1306-01-11

התביעה והצדדים לה

1.      הצדדים בתיק זה הם תושבי הכפר עלמה, שבתחום המועצה האזורית מרום הגולן.  התובעים שכנגד (להלן שניהם יחד: " התובעים שכנגד" וכל אחד מהם בנפרד " " אברהם גולן" ו - " שלום כלפלה") הם חברי האגודה השיתופית "עלמה מושב עובדים של הפועל המזרחי  להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ" (להלן: " האגודה ו/או עלמה"). הנתבע שכנגד (להלן: " יואל הלל") הנו עורך דין במקצועו, תושב מושב עלמה ובן של חברת האגודה.

2.      תחילתו של תיק זה בתביעה (להלן: " התביעה המקורית") שהגיש יואל הלל נגד התובעים שכנגד וכנגד שני נתבעים נוספים יעקב ג'רבי ורפאל ימין  לאכיפת זיכרון דברים שנחתם בין יואל הלל לבין הארבעה ביום 19.08.2011 (להלן: " זיכרון הדברים"). אברהם גולן, שלום כלפלה ויעקב ג'רבי (הנתבעים 1-3 בתביעה המקורית) הגישו כנגד יואל הלל תביעה שכנגד, למתן פסק דין הצהרתי המצהיר, כי זיכרון הדברים בטל ולא ניתן לאכוף אותו.

3.      בהחלטה מיום 20.03.12 נמחקה התביעה העיקרית, בהתאם לבקשתו של יואל הלל, אשר הוגשה בנימוק, שהסתיימה המכסה להתקנת מערכות פוטו וולטאיות, ולפיכך אין טעם עוד בתביעה העיקרית לאכיפת זיכרון הדברים. 

4.      במעמד ההחלטה על מחיקת התביעה העיקרית, הודיעו התובעים שכנגד, כי הם עומדים על התביעה שכנגד. תביעה שכנגד זו עומדת להכרעה בפסק דין זה. משנמחקה התביעה העיקרית, הנתבע מס' 4 בתביעה המקורית, רפאל ימין, אשר לא הגיש תביעה שכנגד מטעמו, אינו צד להליכים כאן.  לאחר הדיון בסעדים הזמניים נחתם הסכם בין יעקב ג'רבי לבין יואל הלל (נספח 19 לתצהיר יואל הלל), יעקב ג'רבי לא הופיע למתן עדות, תצהירו נמחק בהודעת ב"כ התובעים שכנגד בדיון מיום 26.05.13 (עמ' 47 ש' 30 - 31 לפרוטוקול) והוא אינו מופיע כתובע שכנגד בסיכומי התובעים שכנגד.

העובדות שאינן שנויות במחלוקת

5.      באמצע שנות ה - 90, בהתאם להחלטת המועצה לענף הלול, חולקו המכסות המשותפות שניתנו לאגודת מושב עלמה למכסות אישיות שניתנו ישירות לחברי האגודה. בעקבות ההחלטה האמורה החליטה האגודה להעביר את זכות החזקה והשימוש בלולים לחברי האגודה אשר התאגדו, לצורך כך, בארבע שותפויות של 25 חברים בכל שותפות, שכל אחת מהן החזיקה לול אחד מתוך ארבעת הלולים שהיו לאגודה (להלן: " הקבוצות").

6.      התובעים שכנגד, וכן יעקב ג'רבי ורפאל ימין, ארבעתם בעלי משקים החברים בקבוצות השונות, והם אלו אשר נבחרו, איש על ידי חברי קבוצתו, לשמש כראשי כל אחת מהקבוצות (ארבעתם יחד יכונו להלן: " ראשי הקבוצות").

7.      בתחילת חודש מאי 2010 התקיימה במשרדו של ראש המועצה פגישה עם חברת אמן סולר, שנועדה לחתימת הסכם שכירות של גגות הלולים על ידי אמן סולר, לשם הקמת מערכות פוטו-וולטאיות לייצור חשמל. לפגישה זו הוזמנו נציגי החברה אמן סולר, נציגי האגודה וראשי הקבוצות, וכן הוזמן לפגישה יואל הלל על ידי ראש המועצה. מאחר שלא כל המוזמנים הגיעו לפגישה, נקבע מועד חדש לחתימה על הסכם שכירות, ואולם חברת אמן סולר חזרה בה מנכונותה לשכור את גגות הלולים, ובפועל לא התקיימה פגישה נוספת ולא נחתם עמה הסכם להשכרת הלולים.

8.      בתקופה שלאחר הפגישה עם אמן סולר, מחודש מאי 2010 ועד ליום 19.08.10, התקיימו בין יואל וראשי הקבוצות שלוש פגישות בעניין השכרת הלולים. במהלך התקופה נחתם על ידי ראשי הקבוצות מסמך עקרונות, אשר הוגש לתיק בית המשפט וסומן ת/2, נספח 1 לתצהיר עדותו הראשית של יואל הלל (להלן: " מסמך העקרונות"). ביום 18.08.2011 התקיימה ישיבה של ועד האגודה בעלמה, ובה הוחלט כעולה מפרוטוקול הישיבה (נספח 2 לתצהיר יואל הלל) להשכיר את גגות הלולים ליואל הלל, ונקבע, כי התנאים המסחריים ייקבעו בין יואל הלל לראשי הקבוצות. ביום 19.08.2011 התקיימה פגישה בין יואל הלל לבין ראשי הקבוצות, במהלכה נוסח בכתב ידו של יואל הלל זיכרון הדברים (נספח 3 לתצהיר יואל הלל) ונחתם על ידי ראשי הקבוצות. 

9.      לאחר החתימה על זיכרון הדברים פעל יואל הלל מול רשויות התכנון לצורך קבלת האישורים הנדרשים להקמת 8 מערכות חשמל על גגות הלולים, והגיש בשם ראשי הקבוצות ובשם האגודה בקשות להוצאת 8 טופסי 4 והיתרי בניה להתקנת 8 מערכות חשמליות על הגגות, בסה"כ 2 מערכות על כל גג. בחודש אוקטובר 2010 התקבלו טופסי 4 ללולים והיתרי בניה להתקנת מערכות החשמל.

10.  ביום 20.10.11 הודיעו התובעים שכנגד ליואל הלל באמצעות בא כוחם עו"ד הלוי, כי אין כל תוקף לכל פעולה שהוא מבצע בשמם, ובהמשך סירבו לשתף פעולה עם יואל הלל בקשר עם זיכרון הדברים, וסירבו לחתום על ייפוי כוח לצורך הגשת בקשה לחברת החשמל להתקנת מוני החשמל.

טענות הצדדים

11.  התובעים שכנגד טענו, כי יואל הלל פעל בחוסר תום לב, תוך ניגוד עניינים מובהק והפרת אמונים, שכן הוא ייצג את האגודה במשא ומתן מול חברת אמן סולאר, ובהיות התובעים שכנגד חברי אגודה, הוא ייצג אותם בשלב הראשון, ולכן לשיטתם לא היה רשאי להפוך להיות היזם של אותו פרויקט מול התובעים שכנגד. התובעים שכנגד הוסיפו וטענו, כי יואל הלל רימה והטעה אותם, ניצל את תמימותם וגרם להם להאמין שהוא מייצגם ודואג לאינטרסים שלהם, כשלמעשה הפך להיות היזם בפרויקט, הדואג לאינטרסים שלו עצמו, בניגוד עניינים בולט ותוך הפרת חובתו כעורך דין לייצג את האינטרסים שלהם.

12.  עוד טענו התובעים שכנגד, כי זיכרון הדברים נוסח בחופזה מבלי שהבינו את משמעותו והשלכותיו, ומבלי שניתנה להם הזדמנות אמיתית להתייעץ ולהגיע להחלטה מושכלת ונבונה בעניין. לטענתם, לאחר החתימה על זיכרון הדברים, יואל הלל התעלם מהם, ניתק עימם כל קשר, לא הודיע להם מאומה על המיזם, ולא המציא להם על אף בקשתם העתק מזיכרון הדברים, אלא שלושה חודשים מאוחר יותר. נוכח התנהלות זו, כך נטען, התעניינו התובעים שכנגד אצל חברה אחרת על תנאי שכירות למיזם דומה, ואז התברר להם בדיעבד, כי יואל הלל עשק אותם בזיכרון הדברים. התובעים שכנגד טענו, כי יואל הלל רימה אותם גם משלא גילה להם, כי האגודה היא שותפה להסכם. לטענתם, האגודה חבה ליואל הלל סכום ניכר של כסף ולכן לא הסכימו לצרפה כצד להסכם. טענה נוספת שטענו התובעים שכנגד בעניין זה היא, כי יואל הלל מחזיק בנאמנות כספים של האגודה, ולשיטתם אינו יכול לשמש נאמן של האגודה וגם לפעול לטובתם, שכן מדובר בניגוד עניינים בולט.

13.  התובעים שכנגד הוסיפו וטענו, כי זיכרון הדברים חסר מסוימות, וחסרים בו תנאים רבים ומהותיים, כגון תנאי תשלום דמי השכירות, פירוט הביטחונות, תשלומי מסים ונושאים רבים נוספים, ולפיכך אינו בבחינת הסכם מחייב הניתן לאכיפה. לטענתם, העובדה שיואל הלל דרש מהם לחתום על חוזה ובו שלושה עשר עמודים מלמדת שזיכרון הדברים אין בו מסוימות, שכן לא ניתן לפעול על פיו כאמור.

14.  נטען עוד, כי יואל הלל החתים אותם במרמה על זיכרון הדברים לאחר שטען בפניהם,  כי הוא זקוק למסמך זה על מנת להציגו בפני חברת שיווק, וכי תנאי חוזה השכירות יסוכמו במועד מאוחר יותר. לטענתם, רק בדיעבד התברר להם, כי לאחר חתימת זיכרון הדברים, יואל הלל הוסיף על דעתו, ללא ידיעתם וללא הסכמתם, שתי פסקאות שלא היו בו בזמן החתימה. לטענתם בסעיף 1 לזיכרון הדברים הוספו סוגריים (להקמת 8 גגות מערכות) ובסעיף 6 הוספו המילים "בהתאם למקובל בשוק".

15.  יואל הלל הכחיש, כי שימש כיועץ משפטי של האגודה במועד הרלבנטי, הכחיש כי ייצג את אגודת עלמה במשא ומתן מול חברת אמן סולר, והכחיש כי הציג את עצמו בפני התובעים שכנגד כמי שמייצג אותם. לטענתו, התובעים שכנגד ידעו, כי הוא היזם השוכר את גגות הלולים, והוסיף, כי זיכרון הדברים נחתם לאחר משא ומתן שנוהל בינו לבין התובעים שכנגד, וקדם לו מסמך העקרונות. התובעים שכנגד ידעו היטב את תנאי זיכרון הדברים והבינו אותם, אלא שמאוחר יותר התברר להם, לטענתם, שחברה אחרת מוכנה לתת להם תנאים טובים יותר, ומכאן רצונם לבטל את זיכרון הדברים. יואל הלל טען, כי זיכרון הדברים עונה על דרישת המסוימות, וכי אם חסר פרט זה או אחר, הרי שניתן להשלימו בהתאם להוראות הדין. הוא הכחיש את טענת התובעים שכנגד, כי הוסיף לזיכרון הדברים שתי פסקאות שלא היו בזמן החתימה, ללא ידיעתם וללא הסכמתם. 

דיון והכרעה